פיצוי כספי בגין נזקי גוף שאירעו כתוצאה מנפילה בחוף הים

 

 

עיריית בת ים סירבה לקחת אחריות לנפילתו של התובע בחוף הים אשר נמצא בשטחה

 

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב דן במקרה מסוג זה.

התובע נפגע ברגליו בעת שטייל בחוף ריוויירה בבת ים.
 
התובע טען כי בעת שעבר תחת המזח בחוף נפצע בשתי רגליו, וכפי הנראה נחתך משברי זכוכית שהיו במקום.
 
לאחר הפציעה התובע טופל על ידי חובש מתחנת עזרה ראשונה והופנה לבית החולים קפלן.

בבית החולים בוצעה לתובע תפירה בהרדמה ברגל שמאל והדבקה ברגל ימין.
 
התובע טען כי מדובר במקום שאירעו בו מקרי פציעה רבים.
 
התובע מסר כי במועד האירוע לא היה שילוט המזהיר את העוברים ושבים, או לחילופין מחסום המונע את המעבר באזור.
 
התובע לא אושפז, אך סבל מכאבים והיה מוגבל תקופה של חודש וחצי, על כן נאלץ לבטל תוכניות באותה התקופה כולל נסיעה לחו"ל.
 
התובע פנה לעייריה אך לא נענה.
 

הנתבעת טענה כי נקטה בכל האמצעים הסבירים העומדים לרשותה לאיתור, סילוק ומניעה של מפגעים בשטחים הציבוריים שבתחומה.
 
הנתבעת טענה כי במקום הפגיעה מתבצעות פעולות ניקיון שוטף המבוצעות על ידי חברת נאות דורית.
 
הנתבעת טענה כי התובע הוא זה שאחראי לנזקו, שכן במקום מוצב שלט המורה כי המעבר במקום מסוכן.

לא היה שלט אזהרה שאמור להתריע על הסכנה

לא היה שלט אזהרה שאמור להתריע על הסכנה

לעניין הנזק הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח את הנזק, ואף לא צירף חוות דעת רפואית המוכיחה בגין הנזקים שנגרמו לו.
 
השופטת קיבלה את עדות התובע כי במועד האירוע לא היה שילוט ברור המתריע על הסכנה ולא היה כל מחסום, על כן לא הייתה סיבה שלא לעבור במקום.

 
השופטת קבעה כי האחריות על ניקיון האזור, התקנת שילוט מתאים ובמידת הצורך אף מחסום , הוא של העירייה.
 
השופטת קבעה כי העירייה לא ביצעה את חובתה וכתוצאה מכך התובע נפצע.
 
התובע הגיש את תביעתו במסגרת בית משפט לתביעות קטנות ולא במסגרת תביעה לנזקי גוף. יחד השופטת פסקה כי מכבדת את רצונו של התובע לברר את בעניין בפרוצדורה קצרה יותר הדורשת פחות משאבים כספיים מחד, אך מגבילה את סכומי התביעה מאידך.
 

מאחר ולא נטענה טענה בדבר אחוזי נכות, הרי שניתן ללמוד על חומרת הפגיעה מהמסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה.
 
עיקר הפיצוי במקרה הנדון הוא בגין כאב וסבל.

פגיעה בשתי הרגלים שגרמה למנוחה בבית כחודש וחצי

פגיעה בשתי הרגלים שגרמה למנוחה בבית כחודש וחצי

מאחר והתובע פנסיונר, לא קיים נזק של אובדן ימי עבודה.
 
במסמכים הרפואיים הופיע כי הוצע לתובע להתאשפז, אשר ביקש להשתחרר לביתו.
 
עצם ההתייחסות לעניין האשפוז בסכום המחלה מעיד כי הפציעה הייתה רצינית ודרשה טיפול והשגחה.
 
השופטת קבעה כי יש לקחת בחשבון בעת פסיקת הפיצוי המתאים, את ביטול הפעילויות של התובע ותקופת ההחלמה שערכה כחודש וחצי.
 

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב פסק כי על העירייה לשלם פיצוי בסך 22,000 ₪

 
פרטי פסק הדין: פולק נ' עיריית בת ים 20846-01-18
 
 
 
 
 

נפצעת וזקוק לעזרה?

 
 

אז איך מתחילים? לחצו כאן