המשכיר סירב להחזיר את צ'ק הביטחון לשוכר

 

 

למרות שהשוכרת שילמה את כל ההתחייבות, בעל הדירה סירב להחזיר את דמי הפיקדון ששילמה

 

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב דן במקרה מסוג זה.

 
התובעת שכרה דירה מהנתבע (בעל הדירה) בדמי שכירות חודשיים של 2,275 ₪, בקשר להסכם שכירות מלפני 5 וחצי שנים, משנת 2013.

על פי סעיף 28 להסכם השכירות נקבע, כי התובעת (השוכרת), תפקיד בידי הנתבע (המשכיר) צ'ק בטחון בסכום השווה לחודש שכירות אחד – צ'ק הביטחון. נקבע כי צ'ק הביטחון יוחזר לתובעת, בתום תקופת השכירות וזאת לאחר שהתובעת תמלא אחר כל התחייבויותיה על פי הסכם השכירות.

התובעת טענה כי בתחילת השכירות מסרה לבעל הדירה את צ'ק הביטחון בסך של 2,275 ₪.
 
התובעת טענה כי בעל הדירה פרע את צ'ק הביטחון, ובזמן פינוי הדירה לא החזיר לתובעת את סכום צ'ק הביטחון וזאת ללא מתן הסבר מצדו.
 
התובעת שלחה לבעל הדירה מכתב דרישה אשר נוסח על ידי עו"ד מטעמה, באמצעותו נדרש בעל הדירה להשיב את סכום הפיקדון בסך של 2,275 ₪.

 
בכתב ההגנה בעל הדירה טען כי התובעת הגישה את התביעה בשיהוי ניכר.
 
בכתב ההגנה בעל הדירה טען כי הוא מתקשה לזכור במדויק ובמבט לאחור מה בדיוק אירע בקשר להשכרת הדירה וכי למיטב זכרונו עקב יציאה מוקדמת של התובעת מהדירה, לא נפרעו כלל הצ'קים שנמסרו בגין דמי השכירות וכי ייתכן כי שניים מבין הצ'קים לא הופקדו ולא נפרעו כלל.
 

במהלך הדיון התובעת עמדה על טענותיה כי כל הצ'קים נפרעו, כאשר בעל הדירה מנגד חוזר על טענותיו כי שניים מבין הצ'קים לא נפרעו.

הבנק אישר כי הצ'קים של השכירות נפרעו

הבנק אישר כי הצקים של השכירות נפרעו

לנוכח הסכמת הצדדים, ביהמ"ש נתן צו לבנק לאומי למסירת מידע האם הצ'קים שבמחלוקת נפרעו ואם לאו.
 
התובעת ציינה כי אם יתברר שאחד הצ'קים לא נפרע, תחזור בה מתביעתה, כאשר בעל הדירה ציין כי ישקול את עמדתו לאחר קבלת תשובת הבנק.
 

בעקבות מתן הצו בנק לאומי השיב כי בעל הדירה כן פרע את שני הצ'קים שבמחלוקת.
 
לנוכח הודעת הבנק, בית המשפט ציפה מבעל הדירה לתת את הסכמתו להחזיר לתובעת את הסכום הפיקדון, אך הוא בחר לסרב.
 
בעל הדירה טען כי התנאי להחזרת הפיקדון הוא כי על התובעת הנטל להוכיח כי לא השאירה חובות וכי החזירה את הדירה למצב ראוי על פי ההסכם.

בעל הדירה סירב להחזיר את צ'ק הביטחון

בעל הדירה סירב להחזיר את צק הביטחון

ביחס לטענת השיהוי אין מחלוקת כי השכירות הסתיימה בחודש דצמבר 2013 והתביעה הוגשה רק בחודש אפריל 2019, היינו בחלוף כחמש וחצי שנים.
 
השופט קבע כי בעל הדירה לא הוכיח כל פגיעה או נזק שנגרם לו בשל ההשתהות לרבות נזק ראייתי, כאשר הטענה בדבר נזק ראייתי הועלתה באופן כללי סתמי וללא כל ביסוס.
 
השופט קבע כי מאחר והתובעת שלחה לבעל הדירה מכתב דרישה בעניין זה, היה עליו לצפות תביעה אפשרית מצד התובעת והיה עליו לשמור על המסמכים הנוגעים לשכירות.
 
בנסיבות העניין השופט פסק כי אין מקום לדחות את התביעה מחמת שיהוי.
 

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב פסק כי על בעל הדירה (המשכיר)לשלם לתובעת את סכום הפיקדון בסך של 2,275 ₪ בתוספת הוצאות המשפט בסכום כולל של 350 ₪.

 
פרטי פסק הדין: 25904-04-19, ניסים נ' בלטר
 
 
 
 
 

נגרם לך נזק וזקוק לעזרה?

 
 

אז איך מתחילים? לחצו כאן