פיצויים בגין איחור במסירת דירה לפי סעיף 5א לחוק המכר

 

 

האם השינויים שבוצעו בדירה יכולים להצדיק את הדחייה במועד המסירה המוסכם

 

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה דן במקרה מסוג זה.

 

ביום 3.12.2013 נחתם בין הצדדים הסכם לרכישת דירה בפרויקט שכונת כליל החורש בפרדס חנה-כרכור.
 
בהתאם להסכם, מועד מסירת הדירה על ידי הנתבעת נקבע ליום 31.12.2015.
 
אין מחלוקת בין הצדדים כי הדירה נמסרה לתובעים רק ביום 30.3.2016, כלומר שלושה חודשים לאחר המועד הנקוב.

אין מחלוקת בין הצדדים כי בחודש יוני 2014 נחתם הסכם שינויים בין התובעים לבין הקבלן המבצע, חברת א-ר.ו.ן חברה לבניה בע"מ, שהיתה מטעם הנתבעת.
 
בהסכם השינויים, הערוך כחוזה אחיד, נכתב כי התובעים מאשרים כי עקב ביצוע השינויים המבוקשים תתעכב השלמת הדירה ויידחה מועד המסירה הקבוע בחוזה המכר ב- 12 שבועות מעבר לתקופות הדחייה המותרות על פי חוזה המכר.
 
עוד נקבע בהסכם השינויים, כי התובעים מסכימים כי האיחור כאמור לא יצמיח להם כל זכות לפיצוי או לשיפוי או לסעד אחר.
 
מעדות התובעים ושהנתבעת לא סתרה, השינויים המבוקשים היו התקנת דגמים שונים של אמבטיה, כיור ואסלה ללא הזזה או שבירה של קירות.
 
התובעים טענו כי הדירה נמסרה להם רק ביום 30.3.2016, והסכימו לקבלה וזאת למרות ליקויים שונים שנמצאו בה, כדי להקטין את הנזק וההוצאות שהוטלו עליהם עקב האיחור במסירת הדירה.
 

הסכם השינויים עיכב את מסירת הדירה

הסכם השינויים עיכב את מסירת הדירה

 
התובעים טענו כי דמי השכירות המקובלים של דירה הדומה בגודלה ובמיקומה הם כ- 4,000 ₪.
 
התובעים טענו כי זכאים לקבל פיצויים בהתאם לסעיף 5א(א)(1) לחוק המכר(דירות) בסך של 18,000 ₪, על פי החישוב 4,000 ₪ * 1.5 * 3 חודשי איחור.
 
התובעים טענו לתוספת בסך 5,000 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה להם.
 
הנתבעת טענה כי בסעיף 15.8 להסכם נקבע כי איחור של עד 60 ימים במסירת הדירה לא ייחשב כהפרת חוזה מצידה.
 
הנתבעת טענה כי בהסכם השינויים שנחתם על ידי התובעים, אישרו בסעיף 3.1 כי מועד מסירת הדירה יידחה בכ- 12 שבועות (84 ימים) מעבר לתקופת הדחייה המוסכמת, כלומר עד ליום 23.5.2016.
 
הנתבעת טענה כי מסירת החזקה בוצעה ביום 30.3.2016, כלומר כחודש וחצי טרם מועד המסירה המעודכן ולכן התובעים אינם זכאים לפיצוי כלשהו.
 

הנתבעת טענה כי גובה הפיצוי המבוקש על ידי התובעים שגוי וצירפה חוות דעת שמאי לפיה יש לחשב את הפיצוי לפי דמי שכירות נוהגים של 3,100 ₪ ולא 4,000 ₪, כפי שנטען על ידי התובעים.
 
השופט קבע כי העדר הפירוט בהסכם השינויים מעורר סימן שאלה לגבי תום לבה של הנתבעת בקיום ההסכם.
 
השופט קבע כי במקרה הנוכחי הנתבעת לא הראתה כי השינויים היו יכולים להצדיק דחייה כלשהי במועד המסירה המוסכם, לא כל שכן דחייה בהיקף של 12 שבועות כנדרש על ידי הקבלן.

השופט קבע כי תקופה זו אינה עומדת בכל קנה מידה הגיוני.
 
השופט קבע כי יש לראות במועד המסירה שנקבע בהסכם המכר, 31.12.2015, כמועד המסירה המחייב את הנתבעת.
 
השופט קבע כי הנתבעת ביצעה את מסירת החזקה רק ביום 30.3.2016, כלומר באיחור של שלושה חודשים.
 
השופט קבע כי כי דמי השכירות המקובלים לדירה דומה מבחינת מיקום וגודל עומדים על 3,100 ₪ לחודש.
 
השופט קבע כי על הנתבעת לשלם לתובעים סכום של 3,100 ₪ * 1.5 לכל אחד משלושת חודשי האיחור במסירה ובסכום כולל 13,950 ₪.
 
השופט קבע כי בגין עגמת נפש, סבור כי הפיצוי מגולם בסנקציה הכספית שקבע המחוקק בסעיף 5א(א)(1) לחוק.
 
השופט קבע לחובת הנתבעת הוצאות בשיעור הגבוה מהמקובל בתביעות קטנות נוכח העובדה שהנתבעת לא לקחה אחריות לאיחור במסירת הדירה וניסתה לחמוק ממילוי חובתה כדין ע"ס 5,000 ₪.
 

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה פסק על הנתבעת לשלם לתובעים 13,950 ₪ בתוספת 5,000 ₪ הוצאות.

 
פרטי פסק הדין: 58798-02-19, בלו ובלו נגד אאורה ישראל- יזמות והשקעות בע"מ
 
 
 
 
 

זקוק לעזרה?

 
 

אז איך מתחילים? לחצו כאן