פיצוי בהתאם לחוק שירותי תעופה לעיכוב של 24 שעות בחזרה ארצה

נזקים שנגרמו כתוצאה מאי עליה לטיסה

בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה דן במקרה מסוג זה.

 
התובע, בן 7, התייצב ביום 7.10.2018 בשדה התעופה בניו יורק בכדי לטוס בחזרה לישראל.
במהלך הצ'ק אין נאמר לו, כי אינו רשאי לעלות על הטיסה שיעדה היה ברצלונה, מאחר ואינו רשום לה.
 
בידי התובע היה כרטיס טיסה עם מספר טיסה תואם .
 
ניסיונות לברר עם חברת התעופה שהייתה אמורה להטיס אותו מדוע לא ניתן לתובע לעלות לטיסה, לא הועילו.
 
בהמשך התגלתה הטעות שמנעה מהתובע לעלות על הטיסה, אך בפועל הטיסה נסגרה, המטוס יצא, והתובע נותר בניו יורק.
 

הוצע לתובע, באמצעות אימו שסייעה לבנה מהארץ, כי התובע יעלה על טיסה לישראל שתעצור בשתי עצירות ביניים, אך אימו של התובע סירבה מאחר והתובע קטין.   בסופו של דבר, סודרה לתובע טיסה עם עצירת ביניים אחת בברצלונה, אך זו יצאה רק כעבור 24 שעות.   התובע קטין שאינו דובר את השפה, נותר יום נוסף בארה"ב.   לטענתו של התובע לא דאגו לו לאוכל, למקום לינה וליצירת קשר עם הוריו בישראל.   התברר בבית המשפט כי הטיסה המקורית של התובע הייתה אמורה לעצור בחניית ביניים בברצלונה, ואילו בטיסה החלופית שהוצעה לו, היה עליו לעבור בשתי תחנות ביניים: מדריד, ברצלונה ואז טיסה לישראל, כאשר בטיסה המקורית לברצלונה היה אמור לטוס עם חברים ובטיסה החלופית טס בגפו.

הטיסה המקורית מניו יורק לברצלונה אמורה להיות מבוצעת על ידי אמריקן איירליינס

בנוסף התברר כי הטיסה המקורית מניו יורק לברצלונה הייתה אמורה להתבצע, לא ע"י הנתבעת אלא ע"י חברת אמריקן איירליינס ומברצלונה לישראל ע"י אל על.
 
התובע מבקש פיצוי בהתאם לפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק שירותי תעופה, תשע"ב- 2012 (להלן- החוק) בסך של 3,130 ₪. בנוסף עותר לפיצוי בסך 1,500 ₪ עבור הוצאות לינה, שירותי תקשורת ואוכל, וסך נוסף של 1,700 ₪ בגין ערך ממוצע של כרטיס לטיסה ישירה לישראל שהיה אמור לקבל מהנתבעת ולא קיבל. כמו כן בגין עוגמת נפש 2,500 ₪ על הטרחה והתנהלות במשך שנה שלימה אחר הנתבעת ו- 6,000 ₪ פיצוי לדוגמא ופיצוי בגין האיחור בהגעה לארץ.
 
הנתבעת טענה כי לא היא הייתה מפעילת הטיסה הרלבנטית בין ניו יורק לברצלונה אלא חברת אמריקן.
 
הנתבעת טענה כי ניתן לראות בכרטיס הטיסה שלא הנתבעת היא זו שהפעילה את הטיסה, אלא אמריקן.
 

הנתבעת טענה כי התובע רכש את כרטיס הטיסה דרך איסתא ולא דרך הנתבעת.   הנתבעת טענה כי כלל לא מקיימת קו טיסות בין ניו יורק וברצלונה.   הנתבעת טענה כי מי שבפועל הטיסה את התובע מניו יורק לברצלונה הייתה חברת אמריקן.   הנתבעת טענה כי לא היא זו שאיחרה ו/או ביטלה את הטיסה בה היה אמור התובע לעלות, ולכן אין לה כל קשר לתביעה.   הנתבעת הודתה כי קיים שיתוף פעולה בינה ובין אל על.   הנתבעת הודתה כי מספרי הטיסה המצוינים במסמך שקיבל התובע מאיסתא לאחר הזמנת הטיסות, הם של טיסותיה.

פיצוי על פי חוק טיבי

הנתבעת כפרה על הזכות של התובע לקבל טיסה ישירה, אחר שמראש טיסתו המקורית מניו יורק לישראל הייתה עם חניית ביניים בברצלונה.
 
השופט קבע כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
 
השופט קבע כי כל הטיסות בהזמנה היו אמורות להיות מבוצעות ע"י הנתבעת.
 
השופט קבע כי כתוצאה ממחדל של הנתבעת או של גורמים אחרים , התובע לא עלה על הטיסה מניו יורק לברצלונה, במועדה.
 
השופט קבע כי הנתבעת היא מפעיל הטיסה, בהיותה זו שהנפיקה את כרטיס הטיסה לתובע (סעיף 3 (א) (ג) לחוק).
 

השופט קבע כי סעיף 4 לחוק מרחיב את המושג "מפעיל טיסה" גם על גוף הנותן שירות לנוסע, על אף שאין לגוף זה כל הסכם עם הנוסע, והוא מבצע מטעם מי שהנוסע התקשר עמו בהסכם את החובות המוטלות על פי חוק זה.
 
השופט קבע כי הטיסה מניו יורק לברצלונה נחשבת "טיסה שבוטלה" בהתאם להגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק.
 

מי נחשב למפעיל הטיסה?

השופט מסר כי בתקופת הקורונה, נחקקה הוראת שעה- תיקון מס' 1 תש"ף- 2020 אשר מצמצמת את ההטבות הניתנות לנוסעים, וזאת בכדי להקטין את הנזקים שנגרמו לחברות התעופה עקב המשבר החמור הפוקד את כולם ואולם תיקון זה אינו רלבנטי לנדון, שכן התיקון חל על כרטיסי טיסה שהונפקו מיום תחילת חוק זה: 31.5.2020.
 
השופט קבע כי התובע זכאי לפיצוי כספי, האמור בתוספת הראשונה, עקב הטיסה שבוטלה.
 
השופט קבע כי מאחר והמרחק בין ניו יורק לישראל עולה על 4,500 ק"מ, זכאי התובע לפיצוי כספי בשיעור של 3,130 ₪. על פי סעיף 3 (א) (4) לחוק.
 
השופט דחה את הדרישה לפיצוי לפי ערך ממוצע של טיסה ישירה.
 
השופט קבע כי סעיף 11 לחוק מאפשר לתובע לקבל פיצוי לדוגמא, כאשר בין היתר, אינו מקבל הטבות מסוג "שירותי סיוע" בניגוד לאמור בסעיף 6 (א) לחוק, אך מאחר והנתבעת פעלה במקרה זה דרך אמריקן שהיא זו שסיפקה את שירותי הטיסה, הנתבעת לא הייתה בזירת ההתרחשות.
 
השופט קבע כי אין מקום להטיל פיצויים לדוגמא על הנתבעת, שכלל לא הייתה בזירת ההתרחשות, ולא היא זו שהייתה לה את האפשרות והגישה המעשיים לספק את שירותי הסיוע לתובע.
 

בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה פסק על הנתבעת לשלם פיצוי כספי בהתאם לתוספת הראשונה לחוק בשיעור 3,130 ₪ בתוספת הוצאות משפט בשיעור 500 ₪.

 
פרטי פסק הדין: 61148-01-20, אקסלרוט נגד איבריה לינאס איראס דה אספנה סוסיאדאד אנונימה אופרד
 
 
 
 
 

רוצה לתבוע וזקוק לעזרה?

 
 
תנו לנו לעזור לכם לחצו כאן